• לנסות לשמור על אינטימיות ככל שניתן. בגד אישי ונוח, מוסיקה, נרות וחפצים אישיים שיתנו תחושה ביתית. תחושת בטחון ורוגע מאפשרת לגוף להשאר רפוי ולכן להורמונים ה"נכונים" לעבוד באפקטיביות וללידה להתקדם.
• לשנות תנוחה ככל שניתן. לא להיכנס לאפטיות ולשכב. אם נחכה שהלידה תקרה מאליה רוב הסיכויים שהיא תהיה ארוכה יותר, כואבת יותר ותצריך יותר התערבויות.
• לשמור על תנועתיות ככל שאפשר. כשאישה בוחרת את התנוחה בה היא נמצאת בזמן הצירים לפי רצונה היא תבחר באופן טבעי תנוחה שנוחה לה וטובה עבור התינוק שלה ומקדמת את הלידה. תנועה בזמן צירים כמו נענועי אגן, הליכה, תנוחות א-סימטריות של האגן ותנוחות זקופות ושעונות קדימה הן התנוחות שרוב הנשים יבחרו בהן אם תינתן להן האפשרות לבחור. תנוחות אלה המשתמשות בכח הכובד, מאפשרות לעובר להתברג באגן ולהתקדם ביתר קלות  ובמהירות יותר מאשר בתנוחות שכיבה וגם מאפשרות אספקת דם טובה יותר לעובר ולכן הסיכוי שיכנס למצוקה נמוך יותר.
• רק לא על הגב! ברוב חדרי הלידה מכוונים את היולדת לשכיבה על הגב. זו גם תפיסה רווחת מצד יולדות רבות שחושבות שזו התנוחה שבה עליהן להיות וללדת. שכיבה על הגב מקטינה את אספקת הדם לעובר, סוגרת את מפרקי האגן ולא מאפשרת לאגן להתרחב מספיק כדי לאפשר מעבר קל של העובר דרך האגן אל תעלת הלידה וגם לא מאפשרת את יתרון השימוש בכח הכובד לירידת העובר באגן. לכן לידות רבות שבהן היולדת שכובה על הגב שעות רבות מתנהלות באיטיות רבה יותר ובהתאמה נראה יותר צורך בהתערבויות לקידום וזירוז הלידה.
• חשוב לא פחות - הצירים כואבים יותר בשכיבה על הגב! וזאת מכיון שבשכיבה על הגב אין שימוש בכוח הכובד והבטן לוחצת על הריאות ומפחיתה את כמות החמצן לאם ולעובר. אם מחייבים אתכם לשכב למוניטור (כדאי לבקש לעשות מוניטור בעמידה או בישיבה על כדור פיזיו) או אם את עם אפידורל, עדיף לשכב על הצד כשהרגל התחתונה ישרה בהמשך לגב והברך העליונה נוגעת במזרון מעבר לברך התחתונה. כך גם נאפשר פתיחה ותנועה טובה יותר של מפרקי האגן וגם נאפשר אספקת דם טובה יותר לעובר.
• כדאי להשתמש בנשימה והרפיה במיוחד בזמן צירים, לבדוק שהאישה רפויה ככל שניתן ושהנשימה מתבטאת קודם כל בבטן.
• נשיפות ארוכות ככל שניתן בפה פתוח או תוך השמעת הצליל "ששששששש" כמו גם שימוש בקולות נמוכים. כל אלה מפחיתים את תחושת הכאב של הציר.
• אם מתאפשר – עדיף להיות בתוך מקלחת או אמבטיה מתחת למים זורמים. עוזר מאד בזמן צירים.
• לא "להלחם" בצוות – להסביר את תפיסת עולמכם ובקשותיכם ולבקש שיסבירו לכם כל מהלך.

מה יכול המלווה לעשות

• לשים לב שהיולדת רפויה. לעזור לה התמקד בנשימה – שאיפה דרך האף ונשיפה ארוכה ככל האפשר דרך הפה הפתוח.
• תמיכה של הבטן בעת ציר עשויה להקל מאד במיוחד אם היא בתנוחת שש, נשענת לפנים בעמידה או בישיבה.
• ניתן לתמוך בבטן ביד אחד ולעסות את הסקרום בתנועות סיבוביות ביד השניה. יש יולדות שאוהבות לחץ חזק וממושך בנקודה מסוימת ויש כאלה שמעדיפות לחץ עדין יותר לאורך ורוחב הגב התחתון כולו.
• עיסוי של איזור הצוואר, השכמות, הגב ובעיקר של הסקרום עוזר להתמודד עם הציר, להרפות את הגוף ולשחרר מתחים שמצטברים.
• שאלו מה עושה לה טוב וזכרו שמה שטוב לה לציר הנוכחי לא בהכרח יהיה טוב לציר הבא – שאלו שוב ושוב!
• יולדות רבות משתמשות בתנוחות שונות בהן הן נשענות לפנים להקלה על הצירים וגם למנוחה בין הצירים. כל תנוחה של עמידה על שש, רכינה על כדור או על פוף, עמידה רכונה, השענות על קיר או על בן הזוג – כל אלה מאפשרות להסיט את הלחץ מהגב התחתון, לייעל את התכווצות הרחם ולאפשר תנועת אגן.
  אלה תנוחות שבהן קל מאד לעסות את הגב ע"י המלווה.
• הלידה עשויה להיות ארוכה ואיטית והיא דבר מעייף! מותר ליולדת לנוח, לשבת ואף לשכב. זה לא מרתון "בואי נראה כמה מהתנוחות שלמדנו בקורס נוכל  לעשות בחצי שעה.." זה בדיוק הזמן לזכור את תנוחות הישיבה שלמדתם – על אסלה, כדור ואפילו מנוחה במיטה. אם זהו רצונה של היולדת אנחנו מכבדים אותו וכדאי לנצל את ההזדמנות למנוחה גם למלווה...
• אם היולדת עייפה או תחת השפעת משככי כאבים והיא נאלצת לשכב במיטה – מומלץ לנסות לשכב על הצד ולא על הגב ומידי פעם לעבור לתנוחת חצי ישיבה. מומלץ להחליף צדדים כל חצי שעה בערך כדי לשמור ככל האפשר על תנועה באגן גם תוך שכיבה. המלווה יכול לטלטל בעדינות את גופה של היולדת אם זה נעים לה.

השלב השני בלידה - שלב יציאת התינוק (צירי הלחץ)

• אם הלידה היא פיזיולוגית וללא משככי כאבים מומלץ להמתין לרפלקס יציאת התינוק – להיענות לדחף ללחוץ אך לא ליזום אותו. רפלקס יציאת התינוק הוא דחף חזק כלכך שאי אפשר לשלוט בו וכשהוא מגיע באופן טבעי התינוק יוולד בצירים ספורים. ברוב חדרי הלידה עדין ניתנת הנחיה להתחיל ללחוץ באופן יזום ברגע שיש פתיחה מלאה גם אם הצורך ללחוץ עדין לא הופיע. לחיצות יזומות ללא דחף פיזיולוגי בד"כ לא יקדמו את יציאת התינוק בצורה משמעותית אך יגרמו באופן כמעט וודאי נזק לרצפת האגן ויגדילו את הסיכוי לבצקות בנרתיק ולקרעים.
• במקרה של נטילת משככי כאבים הרפלקס כנראה לא יופיע (או שיהיה קשה לזהות אותו) ורצוי להקשיב להנחיות המיילדת אך להקפיד על נשיפה איטית מאד, עדיף תוך הוצאת קול. אפשר להיעזר באגרוף קפוץ כאילו לנפח לתוכו בלון. לחיצה תוך החזקת אויר בריאות (לחיצה בנשימה עצורה) רק תגדיל את הלחץ התוך בטני ותגרום לנזקים לרצפת האגן ולסיכוי גדול יותר לקרעים בפרינאום. 
• נשים שלא רגילות לנשיפה כזו עשויות "לברוח" לנשימת חזה מה שעשוי להאריך את שלב הלחיצות ולהגדיל הסיכוי לנזק לרצפת האגן. המלווה יכול לעזור מאד בשלב הזה ולעמוד ליד ראשה של היולדת (אפילו עם פניו אליה ולא לראות "מה קורה שם..") ולהזכיר לה ולעזור לה לנשום נכון

מה עוד כדאי לעשות עם יציאת התינוק

כדאי להניח את התינוק על גופה הערום של אמו ברגע יציאתו לאוויר העולם.
ניתן לבקש מהצוות לעמעם אורות בחדר לקראת יציאת התינוק, להמתין עם חיתוך חבל הטבור, לתת לאבא לחתוך אם זהו רצונו ואף להניק דקות ספורות לאחר היוולדו.
רצוי שלא תהיה הפרדה בין התינוק לאמו בשעות שלאחר הלידה אך במקרה הצורך – רצוי שהאב או מלוה אחר יישאר עמו.

השלב השלישי בלידה - שלב יציאת השילייה

לאחר יציאת התינוק ממתינים ליציאת השילייה עד כ 45 דק. כל עוד השילייה לא יצאה, הרחם לא יכול להתכווץ ונראה דימום. הורמון האוקסיטוצין שמופרש באופן טבעי בלידה וברמות גבוהות במיוחד בשלב השני והשלישי, גורם לכיווץ הרחם ומאפשר את הפרדות השילייה לקראת צאתה החוצה ועצירת הדימום.
ברוב בתי החולים נותנים כשגרה פיטוצין (הורמון סינטטי המחקה את פעולת האוקסיטוצין הטבעי) לכיווץ הרחם לקראת יציאת השילייה .
אפשר לבקש להמתין עם זריקת הפיטוצין לכיווץ הרחם ולראות אם התינוק יונק – אם כן זהו אמצעי כיווץ הרחם הטוב ביותר.
כשהשילייה תצא, היא תיבדק היטב ע"י המילדת לוודא שיצאה בשלמותה ושאין צורך בהתערבות רפואית.

מזל טוב! אתם אחרי...  מה עכשיו?

עכשיו תוכלו להיות קצת ביחד עם התינוק (בין שעה לשעתים - תלוי בנהלי בית החוולים) ואח"כ התינוק יעבור לתינוקיה והאם למחלקת היולדות לאשפוז. כדאי שהאב ילווה את התינוק לתינוקיה וישאר איתו עד לסיום הבדיקות והטיפולים שם ויוכל לקחת אותו בהקדם בחזרה אל אמא...

כדאי לברר מראש איזה טיפולים, בדיקות וחיסונים מקבל התינוק בזמן שהותו בתינוקיה ולהחליט מבעוד מועד האם תרצו שיקבל את כל הטיפולים, חלקם או בכלל לא. חשוב לידע את המיילדת על רצונכם בשלב שאחרי סיום הלידה ולפני מעבר התינוק לתינוקיה.
רצוי לשהות במחלקה עם התינוק בביות מלא. זוהי הדרך הטובה ביותר ללמוד להכיר את התינוק, צרכיו ורצונותיו תחת השגחה מלאה ותחושת הביטחון שנותנת שהשהיה בבית החולים. מחקרים מוכיחים שנשים ששהו עם תינוקן באופן רצוף ומלא בשלושת הימים הראשונים שלאחר הלידה ישנו מספר שעות זהה לנשים שתינוקן היה בתינוקיה. לעומת זאת אלה האחרונות חוו קשיי הסתגלות גדולים יותר עם החזרה הבית.

לידה טובה, קלה ובריאה!